תקוני הזהר ל״ט ב

« תקוני הזהר ל״ט ע״א תקוני הזהר מ׳ ע״א »

4 יהל אור על ספר הזהר פתח ↗

ואתכליל בברית. זהו סוד וירא אלהים את האור כי טוב. ואמרו חגיגה יב, א שגנזו לצדיקים שנאמר אמרו וכו'. ואמרו לקמן ובתקונים שר"ל בצדיק יסוד עולם:

5 תענית פתח ↗

לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ״. וְשָׂרִים בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה, דִּכְתִיב: ״שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: אִי הֲוָה כְּתִיב ״וְשָׂרִים יִשְׁתַּחֲווּ״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ״ — הָא וְהָא עֲבוּד. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אַף אֲנִי אוֹמֵר: לֹא הַכֹּל לְאוֹרָה, וְלֹא הַכֹּל לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים — לְאוֹרָה, וִישָׁרִים — לְשִׂמְחָה. צַדִּיקִים לְאוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״. וְלִישָׁרִים שִׂמְחָה, דִּכְתִיב: ״וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״. הֲדַרַן עֲלָךְ מֵאֵימָתַי סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד? מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה, לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין: אַחֵינוּ! לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם״, אֶלָּא: ״וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה״, וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם״. עָמְדוּ בִּתְפִלָּה — מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה זָקֵן וְרָגִיל וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בִּתְפִלָּה. וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, ״אֶל ה׳ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי״, ״אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ׳״, ״מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳״, ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן ״רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה״, ״אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה׳ אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת״. וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן. עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל״. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת״. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה״. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ צְעָקָה״. עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה״. עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר: ״מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ״. מַעֲשֶׂה

8 מקדש מלך על ספר הזהר פתח ↗

סמכוני באשישות אלין אבהן פי' אבהן בינה שירדה לאבהן דזעיר שהם חג"ת שלו ויסמוך אותה וזה פי' מה שנתבאר בתיקונים באשישות תרין אישין אשא חוורא ואשא סומקא שה"ס חסד וגבורה דבינה ובתיקון ס"ד מבואר בראשית ברא אלהים תמן איש תמן אשה ועליה אתמר סמכוני באשיש"ת כי כב"יכול השכינה יורדת בבריאה לפעמים כידוע ואז צועקת סמכוני באשישות. כי כשהיא אצל זעירי למעלה באצילות אז היא מקבלת מחזה דזעיר ולמטה יסוד אבא המגולה אחר סייום יסוד אימא שמסתיים בחזה ומקבלת ג"כ מהוד דזעיר ששם עומד הוד דבינה כי אימא עד הוד אתפשטת. ואז נסמכת באיש שהוא יסוד אבא. ואשה היא אימא ולכן אמרה סמכוני באשישות כי בנה"י דבינה יש ק"ך צירופים דאל"הים ואל"הים גי' א"ש במילוי יוד"ין עם הכולל. ולכן אמרה באשישות והיא רוצה שלא תרד עוד למטה. ורוצה מישראל שיסמכו אותה סמיכה הגונה ולכן אמרו בזוהר בפ' וירא כיון שהגיע ר"א הגדול כשדרש לרע"ק פסוקי ש"ה לסמכוני באשישות בכה ולא יכול לדבר כי מדבר בש"ה במעלות גדולות ורמות כמבואר שירד למטה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ויש לדרוש ג"כ לשבח כי בימי שלמה היתה עמידתה עם זעיר בחול במדרגה הששית שהוא פנים בפנים עד חב"ד דזעיר. ואמרו שהיתה בבינה דאצילות ויש סמך לזה הרבה מהזוהר והתיקונים ונמצא בשבת בהכרח תעלה יותר מבחול. ובימי שלמה היתה אומרת סמכוני באשישות מזהירה לישראל שאל יורידוה משם רק שתשאר במעלתה בבינה וזהו סמכוני באיש ואשה ועל זה רומז ג"כ בתיקונים סמכוני באשא חוורא ואשא סומקא שהם חסד וגבורה דאריך שמתלבשים באו"א כידוע:

13 אור החמה על ספר הזהר פתח ↗

והרא"ג ז"ל כ' בורא היינו דכתיב עץ עושה פרי פי' הת"ת הוא עושה פירות ובורא אותם דהיינו נשמות הצדיקים כדלקמן. פרי הגפן דא עץ פרי כלו' ובאי זה מקום בורא ועושה אותם במלכות שהיא עץ פרי כלומר עץ שבו נעשים הפירות על ידי הת"ת. עושה פרי דכר כמ"ש ממני פריך נמצא הפרי שיוצא מעץ פרי מלכות הוא בא מהת"ת כמבואר בפ' לך לך. עץ פרי דא נוקבא מלכות שבה מתגדלים ונעשים הפירו' שעש' הת"ת כדקאמרן. בג"כ בורא פרי הגפן דא דכר ודא נוקבא כחדא נשמתהון דצדיקיי' אינון פרי הגפן כדקאמרן בורא ה"ג וחסר בספרים וה"פ בורא היינו דכר כי הוא הבורא פירות הנעשים ונגמרים בגפן מלכות ומי הם הפירות הללו נשמתהון דצדיקייא. וי"ס דגרסי בורא היינו דכתיב עץ פרי עושה פרי למינו ואפשר לפרשו על הדרך הראשון ודוק ותשכח. ואפשר נמי דהאי דכר דקאמר רומז ביסוד כי הוא העושה הפירות והכי איתא בתיקונים: בגין דהאי גפן שליט על כל כתרין תתאין היינו פי' עירה כדמפרש ואזיל וה"פ עתיד קב"ה לקשרה בשביל השכינה הנקראת גפן עירה כל כתרין תתאין ויכניעם תחתי' ותגביר עליהם ובשביל ישראל הנקראים שורק' יקשור בני אתונו דהיינו בנים וכחות המשתלשלים מהאתון שהיא קליפה נקבה כדאיתא התם. וכי מלכא משיחא עני איקרי והלא כמה מתנן ונבזבזן יש לו שיתנו לו קב"ה והאבות כנזכר בריש פרשת שמות. יתייחד בדוכתי' יעלה במקומה כבראשונ' בסוד שני המאורות הגדולים וכדין הנה מלכך יבא לך סתם דהיינו הת"ת שיתייחד עמה וזהו מלכך סתם בכינוי: ויינא אסתמר בדם ענבים בגין לאתלבשא וכו' ה"ג ופי' דם וענבים הם גבורה ומלכות ואותו דם שהוא יין הגבורה הוא שמור בענבים מלכות ומתלבש בתרווייהו לתברא תחותי' וכו'.

19 זוהר חדש פתח ↗

וְזֶה וּצְדָקָה תְּרוֹמֵם גּוֹי. וְעָלָיו נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם וַיַּחְשְׁבֶהָ לוֹ צְדָקָה. וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לְהָגֵן בָּהּ נֶאֱמַר בָּהּ ישעיהו נ״ט:י״ז וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיוֹן. מִצַּד ה' הִיא צְדָקָה. וּמִצַּד י' הִיא כּוֹבַע עַל רֹאשׁ צַדִּיק, אוֹת בְּרִית עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק. וּמִצַּד ו' נֶאֱמַר בָּהּ אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ. מִצַּד ה' עֶלְיוֹנָה וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וּכְשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַמְשִׁיךְ נְבוּאָה כָּל הַסְּפִירוֹת כְּלוּלִים בָּהּ וְנִקְרְאוּ נְבִיאִים. וּמַלְכוּת הִיא דִּמְיוֹן כֻּלָּם. שֶׁנֶּאֱמַר הושע י״ב:י״א וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים. שֶׁהִיא כְּמוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁכָּל הַפָּנִים נִרְאִים בָּהּ. וְכֵן כָּל הַסְּפִירוֹת מַרְאִים בָּהּ כֹּחָם וְדִמְיוֹנָם וְצוּרוֹתָם, לְכָל נָבִיא כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ לְמַעְלָה. וּכְמוֹ כֵן לְמַטָה הִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּבְכָל הַמַּלְאָכִים וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וּבְכָל הָרְקִיעִים וְהַכִּסְאוֹת שֶׁבָּהֶם הַמַּלְאָכִים הַתְּלוּיִם מֵהֶם, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים גְּבוֹהִים עֲלֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ה׳:ז׳ כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שׁוֹמֵר. וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם וְכֵן בְּכָל כּוֹכָב וּמַזָּל. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמַלְכוּתוֹ בְּכָל מָשָׁלָה. וְזֶהוּ וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה. לְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּפִי כֹּחוֹ שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ. וְהַבֵּן אֲמָרָם הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ ה' הוּא בְּכֶתֶר, שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הוּא וּשְׁמוֹ לְבַד בְּכֶתֶר. כְּשֶּׁבָּרָא הָעוֹלָם בְּמִדַּת רֵאשִׁית, יָרַד עָלָיו וְלֹא הָיָה חָסֵר מִלְּמַעְלָה, וְכֵן בְּכָל סְפִירָה וּסְפִירָה כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר, וְאֵינוֹ חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מֵחֲבֶרְתָּהּ עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית. וּמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ בָּזֹאת, כְּאִלּוּ מַכִּיר אוֹתוֹ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. בַּעֲבוּר שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵהָעֶלְיוֹנִים. וְהִיא יִחוּד וְקֶשֶׁר כֻּלָּם. וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכָל הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה אָמַר הַנָּבִיא ירמיהו ט׳:כ״ב כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם כִּי אִם בָּזֹאת וְגוֹ', הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי. הִיא נִקְרֵאת נְבוּאָה מִצַּד הַנְּבִיאִים, חָכְמָה מִצַּד הַחֲכָמִים. שֵׂכֶל הַסְּפִירוֹת נִקְרָאִים חָכְמָה. ע"כ לא נמצא יותר ואחר זה כתוב בספרים של כתיבת יד מה שכתוב בתקונים ל"ט עמוד ב'. וכח אתון אנון לכל עובדא מבראשית וכלה אנון בין לכתיבה ונמשך בסדר בד"מ בע"ב בג' ניקודין אנון ממיא ואשא ורוחא ואחריו שייך זה

24 אור החמה על ספר הזהר פתח ↗

ונהירו חד בדיוקנא דס"ת הוא סוד הת"ת שבתוך המלכות וצפרא דנטלא המגדל היא הבינה שעליה. ואמר גם צפור מצאה בית ונטלא המגדל מאתריה למעל' ומביאו לתחתונים דהיינו גו אמצעי דעזרה כי העזרה סוד חייליה התחתונים והיינו תחות כנפי הכרובים כי הכרובים סוד נצח והוד וברדתה למט' ממקומה כי הוא למעלה מנצח והוד ויורדת למטה מהם על התחתונים ומדהוה דומיא לרום שמיא דהיינו שבמקומה היתה מסתלקת עד החכמה הנק' רום השמים כדפירש בתיקונים. מאיך ועאל תחות וכו' דהיינו למטה ועכ"ז שורוי שהם בחינות לה סביב הם מסתלקות עד חסד וגבור' שהם ראשי כרובים ראשים לנצח והוד:

1 לח"ם. דהכי איהו חל"ם בהפוך אתוון לח"ם. ודא איהו לחם אבירים אכל איש. דאתמר ביה יי' איש מלחמה.

2 מסטרא דחכמה אתקריאת חל"ם. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי שור"ק. כד"א ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ההוא דאתמ' ביה תתן אמת ליעקב.

3 מסטרא דיליה אתקריאת חר"ק. ובהפוך אתוון חק"ר. ובגינה אתמר החקר אלק תמצא. ואיהי קרח הנורא דאיהו שמא תליתאה דצלותא דאתמר ביה האל הגדול הגבור והנורא. הנורא איהו עמודא דאמצעיתא

4 ושור"ק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק. דאיהו ברית. אור גנוז. דאיהו ר"ז כחושבן אור.

5 כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אור זרוע לצדיק. ודא הוא אור הגנוז לצדיקיא.

6 דחמש אור דלעילא מניה כלהון אינון באתגלייא. ומאי ניהו. תלת אור סגו"ל ותרין אור שב"א. כד סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שב"א אתעבידת שור"ק.

7 ורזא דמלה סמכוני באשישות. וכד נחתת איהי תחות צר"י. אתעבידת סגו"ל. ועליהו אתמר רפדוני בתפוחים.

8 ומאי ניהו אלין אשישות. אינון תרי אשות דאינון איש ואשה אשא חוורא ואשא סומקא דתמן אב ואם. דאינון י"ק. ואינון אנפי דינא ואנפוי דרחמי.

9 אמאי בעאת לאסתמכא תמן. בגין דאינון תרין גוונין דשושנה. חוור וסומק. רחמי ודינא. דאינון חסד וגבורה.

10 ותמן ריחא דשושנה. ודא איהו עמודא דאמצעיתא. ובגין דארחת ביה. אמרת סמכוני באשישות.

11 וביה אתעבידת סגו"ל כד נחתא רפדוני בתפוחים אלין אינון תרי סמכי קשוט דאינון חוור וסומק. ובגין דארחת באת ו' דאיהי בברית. אמרת רפדוני בתפוחים.

12 וכד אתחברת ביה אתעבידת סגו"ל. מה דהוו צר"י אתעביד צייר. הה"ד וייצר יי' אלקים את האדם עפר מן האדמה וגומר.

13 ויצמח יי' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וגו' דא צדיק איהו עץ פרי עושה פרי למינו. ובהאי אתר. איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא דבעלה ובגין דא אמרת כי חולת אהבה אני.

14 וכד ישראל חאבין בברית מילה אתפסיק נביעו דנקודין מאתוון דכלילן בשכינתא תתאה. ואשתארת בהון יבשה. בההוא זמנא מה כתיב בשור"ק חיר"ק. שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו.

15 קמ"ץ פת"ח. דא סגיר ודא פתח. אלין תרין. אינון דסגרין ופתחין מבועין דאינון נקודין לגבי אתוון.

16 ואת ו' כד איהו נטוי על רישי אתוון חיוון נ"א אתוון עלאין אתקרי רפ"ה. וכד איהו במציעו דאתוון אתקרי דג"ש.

17 אתוון אלין אינון חיוון דאתמר בהון והחיות רצוא ושוב *רצוא בדג"ש ושוב ברפ"ה

18 כתרין דאתוון דאינון תליין במחשבה דאינון כגוונא נ"א הני טעמי תליין במחשבה אתוון בעובדא דתמן נקודין תליין בדבור אתוון בעובדא ז' זיינין אינון כגוונא דא ש כן איהי ז' שביעאה לא צריכין תגין כגוונ' דתגין

19 נקודין תליין בדבורא. אתוון תליין בעובדא.

20 שבע זיינין אינון כגוונא דא

21 יו איהו ז'. לא צריכין תגין דאינון אתוון אתקרון תגין כגוונא דא

22 תגין תליין במחשבה דלבא ומוחא. נקודין בדבורא דפומא. אתוון בעובדא דאברין

23 ולאלין נ"א ומאלין נקודין וטעמי ואתוון עביד ההוא סתים וגניז כרסייא טמירא עלאה. ועליה אתמר אתה יי' לעולם תשב כו' מאי אתה ההוא דאתמר ביה יי' אלקי אתה ארוממך.

24 בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא. ובגיניה אתמר למי נושאין כפים לרום השמים הדא הוא דכתיב רום ידיהו נשא. ומאי ניהו. יו"ד ק"א וא"ו ק"א דאיהו חכמה כ"ח מ"ה. ועליה אתמר

« תקוני הזהר ל״ט ע״א תקוני הזהר מ׳ ע״א »